פסק-דין בתיק ת"א 6901-03

נתוני רקע

1.         עובר לתאריך 5.5.02 עבד התובע כמכונאי רכב במוסך של הנתבע 1 (להלן - "הנתבע"), שהוא אביו ומעבידו. הונחה בפניי תביעת נזיקין של התובע נגד הנתבע, ונגד מבטחתו הנטענת בביטוח חבות מעבידים, היא הנתבעת 2 (להלן - "הנתבעת"). נטען כי בתאריך 5.5.02 התובע עסק במהלך עבודתו במוסך בניקוי דסקיות בלמים של רכב מסחרי, באמצעות לחץ אוויר גבוה, בלא שסופקו לו מסכה או אמצעי מיגון כלשהם להגנת דרכי הנשימה. התובע נאלץ, איפוא, לנשום אבק, חלקי מתכות וגזים רעילים וכן חלקיקי חומר מן הדיסקיות והבלמים האחוריים. מיד לאחר מכן, כך המשך הטענה, החל התובע לחוש ברע ולאחר תום יום העבודה מצבו הלך והידרדר, והוא נתקף בהתקף אסטמטי קשה ביותר. הוא איבד את הכרתו וחדל לנשום. התובע הובהל לבית החולים רמב"ם, בוצעו בו פעולות החייאה דחופות ומצבו הוגדר כחמור. התובע אושפז בבית החולים עד ליום 20.5.02.

2.         אין עוררין כי עובר לאירוע הנטען היה התובע חולה אסטמה. ברבות השנים התנהלו הליכים רבים וממושכים של התובע נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן - "המל"ל"), אשר כללו דיונים רבים בוועדות רפואיות וערעורים בבתי הדין לעבודה. בסופה של דרך המל"ל הכיר באירוע הנטען כתאונת עבודה. כתוצאה מכך שולמו ועתידים להשתלם לתובע תגמולים על פי דין.

3.         נטען כי התאונה ארעה כתוצאה מרשלנותו הנטענת של הנתבע, הוא מעבידו ואביו של התובע. בין היתר, כך נטען, לא סופקו לו מסכה מתאימה ולא ננקטו אמצעי זהירות על מנת לקדם פני רעה.

4.         הנתבע לא התגונן בפני התביעה. מנגד הנתבעת התגוננה בפניה ופרסה את מכלול טענותיה לעניינה. מלכתחילה כפרה הנתבעת בעצם האירוע הנטען. מכל מקום היא כפרה בחבות וייחסה לתובע אשם תורם נכבד. הנתבעת טענה כי מצבו של התובע הוא המשך טבעי למחלתו הבסיסית מילדותו, ואינה קשורה כל עיקר לאירוע הנטען בעבודה. ככל שעסקינן בנתבע נטען כי לא אירע "מקרה ביטוח", שהרי מחלתו של התובע ומצבו אינם קשורים במקרה ביטוח וכי הנתבע לא גילה לנתבעת עובדות מהותיות הקשורות בביטוח הנטען.

5.         לאחר שברבות השנים גובש מצבו של התובע במל"ל, ואף לנוכח חוות דעת רפואיות שהונחו על ידי ב"כ הצדדים, הוריתי על הגשת תחשיבי נזק. ככל שעסקינן בשאלה הרפואית נסמך התובע על חוות דעתו הרפואית של ד"ר מרדכי יגלה. הוא פסק כי עד לאירוע הנטען סבל התובע מנכות אסטמטית בשיעור של 10%. מתחילת 2002 ועד תאונת העבודה הנטענת הוחמרה נכותו בכדי 20%. מאז תאונת העבודה נכותו מגיעה לכדי 60%.

            מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של פרופ' עמיחי רובין. הוא סבר כי ההבדל בין נכותו הנשימתית לפני התאונה למצבו דהיום הינו 20% ואולם לדעתו חלק מהחמרה זו איננה קשורה בהכרח לאירוע האמור אלא למהלך טבעי של מחלתו.

6.         המלצתי לסיים את התיק בסכום פלוני, בעקבות הגשת תחשיבי הנזק, לא נענתה. הונחו בפניי מסמכי המל"ל. מסרתי כי בדעתי, חרף התנגדות ב"כ הצדדים, למנות מומחה מטעם בית המשפט. ככל שעסקינן בזהותו של המומחה הסכימו ב"כ הצדדים כי יהא זה ד"ר בריק אריה.

ד"ר בריק הגיש בפניי את חוות דעתו המפורטת, כאשר ניצבו בפניו מכלול חוות הדעת האמורות, ומלוא החומר הרפואי הרלוונטי, לרבות תיעוד רב שעמד אף בפני הוועדות הרפואיות של המל"ל.

מחוות דעתו נלמד כי התובע סובל ממחלת אסטמה מגיל צעיר, אשר הייתה קלה, לפחות בהתחלה. הוא ציין כי מספר חודשים לפני האירוע הנטען חלה החמרה במצב האסטמה ותדירות נטילת משאף הוונטולין עלתה. החמרה זו, כך בהמשך, אף אובחנה בשנתיים האחרונות שקדמו לאירוע הנטען. לנוכח זאת, אף לנוכח העדר טיפול מתאים בתובע, רשם ד"ר בריק ש "התובע סבל מהחרפה משמעותית באסטמה שלו, לפחות בחודשים ובשבועות שקדמו לאירוע הנדון, ללא שינוי מתבקש בטיפול שקיבל. לאחר האירוע הזה עם טיפול תרופתי מתאים חל שיפור ניכר במצבו ובהמשך חלה הרעה במצב האסטמה ונזקק שוב לטיפול בעזרת כדורי פרדניסון ו/או זריקת דיפרוספן עם תגובה טובה".

אכן ד"ר בריק ניצב בפני השאלה הנוקבת באשר לעוצמת החמרת מצבו של התובע, בהתחשב במכלול הנתונים, באירוע הנטען ובמחלתו הבסיסית. ככל שעסקינן באירוע הנטען רשם ד"ר בריק כי "נכון שההתקף התפתח בעקבות שאיפה של עשן וגזים בעת ניקוי הבלמים, אך היות והאסטמה אצל התובע הייתה בלתי מאוזנת בתקופה שלפני האירוע, הוא היה מועד להתקפים, אפילו קשים, בחשיפה לאלרגנים שונים או חומרים מגרים של דרכי הנשימה. באותה מידה הוא היה עלול לחוות התקף בחשיפה לחומר מגרה אחר של דרכי הנשימה ושלא בתחום המוסך בו עבד".

בסופה של דרך קבע ד"ר בריק שנכותו של התובע בחודשים שקדמו לאירוע הנטען הייתה בשיעור של 30%. נכותו העדכנית עולה לכדי 60%. ואכן, כך הוא מסכם, "את ההפרש של 30% אני מציע לחלק לשניים. 20% עקב מהלך טבעי של המחלה ו-10% בגין ההתקף הקשה שאירע בשעות העבודה ושייתכן והיה גורם מחמיר".

7.         משאלו היו הנתונים שבפניי הוריתי לב"כ הצדדים להגיש תצהירי עדויות ראשיות. או-אז הגיעו ב"כ הצדדים להסדר דיוני על פיו "התיק יוכרע ללא צורך בשמיעת עדים, אלא על פי טיעוני הצדדים בכתב, שאליהם יצורפו מסמכים קבילים, כאשר המסמכים הם אלה הקיימים נכון ליום 9.3.11, מבלי שיתווספו אליהם מסמכים שנוצרו לאחר מכן". נתבקשתי ליתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה.

8.         הונחו בפניי סיכומי ב"כ הצדדים. כעולה מהחלטתי מיום 13.12.11 לא נחה דעתי. שהרי מצאתי שסיכומי ב"כ הצדדים זרועים בשורה נרחבת של נספחים, שלכאורה אינם מעוררים כל שאלה. ואולם לסיכום טענות ב"כ הנתבעת צורף דוח חקירה. תהיתי לגבי קבילותו. בהמשך הדרך זומן דיון עם ב"כ הצדדים. הושגה הסכמה, תוך שמירת זכויות וטענות, על פיה  ב"כ התובע יהיה רשאי להגיב, הן עובדתית והן טיעונית, לדוח החקירה, ולאחר מכן יגיב לכך ב"כ הנתבעת. באותה הזדמנות הצהיר ב"כ הנתבעת כי בדעתו להסתמך אך על סעיפים 7, 10 ו-11 של הדוח. ואכן בסיכומיהם המשלימים התייחסו ב"כ הצדדים, כל אחד לשיטתו, למתחייב מן הסעיפים הללו של הדוח.

9.         בחנתי בקפידה חומר הראיות והטענות. בסופה של דרך אין מנוס מדחיית תביעתו של התובע מכל וכל, הן משיקולי חבות והן משיקולי גובה נזק. בעיקר בולטת העובדה, לכל אורך הדרך, שלא הונחו בפניי תצהירי עדויות ראשיות, אכן כתוצאה מהסדר דיוני. התנהלות זו, באורח טבעי, פוגעת ראש לכל בתובע. מלכתחילה נהירה לו עמדת הנתבעת הכופרת בעצם האירוע הנטען. במצב דברים זה התחייבה הגשת ראיות נרחבת שתוכיח את עצם האירוע, הן מפי התובע והן מפי עדים, אף לנוכח רישומים של המוסך בזמן-אמת. מלכתחילה נהירה עמדת הנתבעת הכופרת בכיסוי הביטוחי. אף במצב דברים זה התחייבה הגשת ראיות, אם של הנתבע, כזכור אביו של התובע, אם של התובע, אם של סוכן הביטוח.

10.        דרך הילוכי תהא, שלא כמקובל, בבחינת גובה הנזק תחילה. משמע, בעקבות המוצע בסיכום טענותיו של ב"כ הנתבעת אבחן את גובה הנזק, על בסיס הנחות המיטיבות עם התובע, והמניחות את הוכחת האירוע, את חבותו המוחלטת של הנתבע ללא אשם תורם, ואת חבותה המוחלטת של הנתבעת לעניין הכיסוי הביטוחי. משאלו הם פני הדברים אין ספק כי התובע זכאי לתגמולים מטעם המל"ל. באשר לערכם המהוון מונחות בפניי שתי חוות דעת. על פי חוות דעתו של רו"ח יעקב אביטל, מטעם התובע, הסכום לניכוי עומד על סך 816,334 ש"ח. על פי חוות דעתה של האקטוארית ענת ספיר, מטעם הנתבעת, הסכום לניכוי עומד על סך של 985,877 ש"ח.

לעניין נכותו הרפואית והתפקודית של התובע

11.        הונחה בפניי, כאמור, חוות דעתו של ד"ר בריק. לד"ר בריק לא הוצגו שאלות הבהרה, אף לא נתבקשה חקירתו הנגדית. ד"ר בריק מונה כמומחה מטעם בית המשפט. אין צריך לומר שבמצב דברים זה נטייתו הברורה של בית המשפט היא לאמץ את חוות דעתו. בדעתי לעשות כן. נתון זה הולך ומתעצם לנוכח העובדה שזהותו של ד"ר בריק, להבדיל מההסכמה למינויו, הייתה פועל יוצא של הסכמתם ההדדית של ב"כ הצדדים.

12.        לב"כ התובע השגות רבות באשר לחוות הדעת. הן משולבות בטענה שלא יעלה על הדעת לייחס לאירוע התאונתי אך 10%. ב"כ התובע, איפוא, מבקש לייחס נכות מחמירה נוספת לתנאי העבודה הקלוקלים שהיו במוסך, עובר לאירוע האמור.